נולדה ב-1870
נפטרה ב-1958
אחים ואחיות: חכם חיים רפאל וחכם שמעון מכלוף
בנים ובנות: ציון, פלור, דוד, חנה
הדודה אסתר כהן הייתה אישה קטנה ועדינה. שלא כמו שני אחיה הגדולים, חכם חיים רפאל וחכם שמעון מכלוף לבית אדרעי, שהיו ידועים בתקיפותם ובמבטיהם מזרי האימה, 'עמתי אסתר' הייתה אישה רכה, נחבאת אל הכלים ומרשימה בעדינותה ונועם הליכותיה.
פנינה אדרעי-ליבני, נכדתו של חכם חיים רפאל, אחיה של אסתר:
'עמתי אסתר' הייתה אישה משגעת. 'עמתי' בערבית פירושו אחות של אבא או סבא. מכיוון שאבא שלי ושאר האחים שלו היו קוראים לה ככה, גם אנחנו קראנו לה 'עמתי'. היינו עושים לה תרגילים שלא כתובים בתורה. היה לה בית גדול, היא גרה למטה והבן שלה, ציון, גר למעלה. זה היה בית ענק עם חצר גדולה שבמרכזה נטוע עץ משמשים. בתחתית הבית היה מעין מרתף, שכדי להיכנס אליו היה צריך לרדת כמה מדרגות, ושם היא שמה את כל הדברים הטובים: עוגיות שאז היו מכינים (לא מקילו אחד של קמח, אלא מהרבה יותר), אגוזים, מרציפן. ואנחנו היינו מתגנבים למרתף כשכאילו שיחקנו בחצר. התברר שהיא ידעה טוב מאוד שאנחנו יורדים כדי לסחוב דברים טעימים מהמרתף שלה. אני ואחותי ובני הדודים והנכדות שלה היינו משתוללים ומשחקים ומדי פעם סוחבים משהוא למלא את הבטן. היא הייתה יושבת בפינה בשקט ומסתכלת. היא הייתה באמת מקסימה.
כשאימא של אבא שלי, סבתא סניורה, חלתה מאוד לקראת הסוף, היא שכבה. כל הזמן שכבה, היא כבר לא יכלה לזוז, לא יכלה לדאוג לעצמה. אז יום יום, הן היו באות, נשות המשפחה, בתורנות, דודה מלכה, אימא שלי לאה, עמתי אסתר וחיסנה. הן היו באות לטפל בה. והרי עבור אסתר היא הייתה בסך הכול אשת אחיה, אך זה לא שינה לה כהוא זה, היא טיפלה בה כאילו הייתה זו אימא שלה.
רבקה אדרעי-ברנט, נכדתו של חכם חיים רפאל, אחיה של אסתר:
אסתר הייתה נשואה לחכם רחמים כהן. הוא היה מבוגר ממנה ואדוק מאוד, לבש גלימה לבנה, אומבז ואבייה, והיה הולך כך, מביט קדימה, לא מסתכל על נשים. היא הייתה נקייה כמו בובה קטנה, קטנה מאוד, אני אהבתי אותה מאוד. כשהאבא של אסתר והאחים, חכם דוד מכלוף, מת, סיפרה לי מסעודה שסבא שלי חכם חיים רפאל, טיפל בהם, והוא גם חיתן אותם.
אהובה כהן פינטו, נכדתה:
סבתא שלי, אסתר כהן (אדרעי), הייתה עושה בבית את האטריות רחבות ככה למרק. היא הייתה פותחת דק-דק את הבצק ומגלגלת אותן. ואז הייתה פורסת את האטריות בכל הבית. אטריות של בית. גם את הקוסקוס הייתה מכינה לבד, וריבה של משמש עם שקד בפנים. בכל משמש ומשמש הייתה מכניסה שקד. ואת זה אוכלים כמו מעדן ונהנים מהשקד שבפנים. היא הייתה אשת חיל. איך שאומרים, הייתה תמימה כזו וחרוצה.
רבקה אדרעי-שטיינפלד, בתו של משה חיים אדרעי, נכדתו של חכם חיים רפאל:
אני זוכרת אותה קטנטונת כזו, הייתה יושבת על הספה, הרגליים לא מגיעות לרצפה.
כשהיה בעלה חכם רחמים כהן עדיין בחיים, הרבה לצאת מעבר לים כשד"ר ואסתר נותרה לבדה מטופלת בשלושה מילדיה. את בנה הבכור, ציון, נהג חכם כהן לקחת עמו.
לאחר שגדלו הילדים והקימו משפחות ולאחר שבעלה רחמים נפטר, נפטרה גם בתהּ חנה בלידה השלישית שלה, והיא רק בת 31. כשעבר בנה הצעיר להתגורר בתל אביב לקח אותה עמו לביתו כדי שלא להשאירה לבד בצפת. ושם, בתל אביב, היא נפטרה בשיבה טובה. אלא שעד סוף ימיה היא התגעגעה לשוב לצפת.
רבקה אדרעי-ברנט:
הבן הצעיר לקח אותה. הוא מאוד אהב אותה, היא ביקשה שכאשר היא תמות, יביאו אותה לצפת. אלא שהדבר לא התאפשר והיא קבורה בחולון.