משפחת אדרעי

נפטר ו' אייר תרצ"ט

אחים ואחיות: חכם חיים רפאל ואסתר

בנים ובנות: מנחם, מאיר, אליהו ומשה

חכם שמעון מכלוף אדרעי או 'ח'ם מכלוף', כפי שהיה נהוג לכנותו, היה אחיו הצעיר של חכם חיים רפאל אדרעי. הוא היה איש גדל מידות וגבה קומה, בעל הליכות חמורות מחד גיסא וחוש הומור מאידך גיסא.

בצעירותו התייתם מהוריו, ואחיו הבכור חכם חיים רפאל גידל אותו וחיתן אותו. חיבה גדולה הייתה בין שני האחים גדולי המידות, ומספרים עליהם שכשישבו בצוותא היו מסוגלים לחסל כבש שלם כאילו היה תרנגולת קטנה.

מאיר כרסנטי, נינו של האח של שמעון, חכם חיים רפאל:

הוא היה איש ענק ומפחיד. פעם, כשעוד הייתי ילד ממש צעיר, ניגשתי לקרובת משפחה שהייתה שכנה של ח'ם מכלוף וביקשתי ממנה מיל. הוא כעס מאוד שבאתי להציק ולבקש מיל מקרובה ענייה שבקושי היה לה מה לאכול, ובא אליי לבוש בגלימה השחורה שלו, ועם מקלו החטיף לי מכות.

אבל לא רק חבטות במקלו הרעיף ח'ם מכלוף על בני משפחתו, אלא גם מעשים של בדיחות הדעת.

רבקה אדרעי-שטיינפלד, נכדת האח של שמעון, חכם חיים רפאל:

היה נוסע למירון וחוזר.

הייתה אשתו רחלה קוראת לו: "יא מכלוף, הגעת?"

והוא היה אומר לה: "לא, אני עוד במירון".

יום אחד אמר: "אני רוצה קבר עם חלון".

אמרו לו: "בשביל מה אתה צריך קבר עם חלון?"

אמר: "ביום חורף כשיש רעמים וגשמים סוערים, אני אשב בפנים, אציץ עליכם ואגיד: 'אך! כמה טוב לי'".

הוא היה ליצן כזה.

ח'ם מכלוף היה נשוי פעמיים. אשתו הראשונה הייתה לאה, אישה צעירה וגנדרנית, אך נישואיהם הסתיימו עוד לפני שמומשו. ואשתו השנייה הייתה רחל, שילדה לו את ארבעת בניהם: מנחם, מאיר, אליהו והרב משה, שלימים היה רבה של שכונת התקווה.

רבקה אדרעי-ברנט, נכדת האח של שמעון, חכם חיים רפאל:

חיתנו אותו לקרובה של המשפחה, מאוד צעירה, רזונת כזאת. היא אהבה לשים פודרה, ובאותו הזמן מי שהייתה שמה את זה נחשבה לגנדרנית. אבל בליל החתונה היא גילתה שיש לו שבר, נבהלה וברחה. ויותר הם לא היו במיטה ביחד. אחר כך הם התגרשו, ואז הוא התחתן עם האישה השנייה, רחל. הוא הכיר אותה בצפת וזאת, היו לה עיניים תכלת. בצפת לא הייתה בעיה להכיר, כל אחד יודע, כאילו גרים בבית אחד כל הספרדים. בצפת, הספרדים כולם יודעים אחד את השני.

רבקה-רחל אדרעי, נכדתו:

סבתא שלי רחל, שעל שמה אני נקראת, הייתה צעירה מסבא שלי בהרבה שנים. היא הייתה יתומה והגיעה מהעיר צידון לצפת לאחיה הרב יוסף הררי. ומה זה צידון-צפת? זה כלום. בימי שישי היו באים כל החכמים לסבתא שלי הביתה ולומדים תורה עם סבא. אני זוכרת איך הם היו יושבים על ספות כאלה, הבנויות ממש בתוך הקיר, קראו להן 'מנדר' ועליהן היו מונחות כריות מיוחדות שנקראו 'מחדט איסן', כלומר כריות להישען עליהן', וסבתא שלי הייתה מכינה עבורם עוגות ועוגיות מיוחדות, מניחה עבורם על השולחן וכמובן לא יושבת איתם.

את רוב זמנו בילה ח'ם מכלוף במירון בדומה לשאר החכמים. אך בשובו לביתו שבעיר היה מעורר מהומות גדולות שלא היו נשכחות גם זמן רב לאחר שהיה חוזר ללימודיו בישיבה.

רבקה אדרעי-ברנט, נכדת האח של שמעון, חכם חיים רפאל:

בחודשי הקיץ, בחום הגדול, היו ההורים עולים למירון, ואת הבית שלנו היינו משכירים לקיבוץ לחודש-חודשיים. הם שכרו את הבתים לחופשת הקיץ, וכל פעם הייתה באה משפחה אחרת מהקיבוץ לשבוע. זה היה כבר בתקופה שאני הייתי בחיפה, בסביבות 1934. בצפת היה ברז אחד למים ברחוב, וכל אחד היה בא לקחת עם הדליים קצת מים לשתייה. הקיבוצניקיות היו יוצאות עם המכנסיים הקצרים והדלי, והוא היה עובר בשוק וצועק: "ממזרה!! זונה!! ימח שמכן!!", עומד מולן עם ה'עומבד' – גלימה כמו של ערבים שייחים ותרבוש עם בד שחור מסביב, עומד וזועק מרה.